המאבק המשפטי של יהודי ממוצא אתיופי כדי להתאחד עם בני משפחתו בישראל

עלייה מאתיופיה

העליות לישראל מאתיופיה היו תמיד קשות. יהודי אתיופיה עשו מאמצים כבירים להגיע לארץ המובטחת אבל לפעמים נתקלו בבעיות עם הרשויות בישראל. קליטתם של עשרות אלפי יהודים מאתיופיה היתה אתגר עצום עבור מדינת ישראל. האתגרים שניצבו מול העלייה מאתיופיה לא נבעו רק מן המצב הקשה ששרר באתיופיה בשעתו, אלא גם מיחסה של החברה הישראלית באופן כללי. משרד הקליטה פעל על פי נהלים קפדניים שלא תאמו את מציאות חייהם של יהודי אתיופיה.

אחרי העליות ההמוניות של שנות ה-80' וה-90', קהילות שלמות של יהודי אתיופיה נותרו מאחור, מפני שלא הצליחו להוכיח לרשויות בישראל את זכותם להגר בכפוף לחוק השבות. ישראל דרשה, וממשיכה לדרוש, הוכחת יהדות כתנאי מוקדם להגירה לישראל. הרשויות בישראל בוחנות כל מועמד בקפידה כדי לוודא שאף אדם שנכנס לישראל איננו מסתנן אליה בצורה לא חוקית. המיון הקפדני הזה הוביל להיווצרות תורי-ענק ותקופות המתנה ארוכות עבור יהודי אתיופיה, שנמשכות לפעמים שנים לפני קבלת האישור וההגירה בפועל.

סיפור העלייה של אברה

זה היה גם המקרה של אַבְּרָה (שם בדוי), שכן הוא ומשפחתו נאלצו לחכות שנים לפני שישראל הכירה בזכאותם לעלות לישראל. אברה היה אז תלמיד תיכון, והוא הכיר את אשתו לעתיד, נערה נוצרית מבוגרת ממנו בשנה, כשעוד היו בתיכון. השניים התאהבו, עברו לגור יחד, וכעבור זמן קצר נולדה להם ילדה. הם לא נישאו מפני שהיו צעירים, והמשפחות שלהם מעולם לא נתנו את הסכמתן למערכת היחסים ביניהם.

ב-2007, כשאברה היה בן 19, קיבלו הוא, אמו ואָחִיו אישור מהסוכנות היהודית וסוף סוף ניתנה להם הזדמנות להגר לישראל. כשאשתו ובתו בת השנתיים ביקשו להתלוות אליו, הן סורבו. משהבין שאין לו ברירה, ומתוך מחשבה שבישראל יוכל לעשות יותר כדי לעזור לאשתו ולבתו, עזב אברה שבור-הלב את אתיופיה ועלה לישראל לבדו.

אברה השתלב בחברה הישראלי. הוא למד באולפן למשך שנה, ואז התגייס לצה"ל והשלים שירות צבאי מלא ביחידה קרבית. אבל כל הזמן הזה, הוא לא שכח את אשתו ובתו. במשך שנים, הוא היה מתקשר אליהן ושולח להן כסף. המרחק לא הפחית מאהבתו, והוא פעל ללא לאות כדי להביא את משפחתו לישראל.

המאבק לאיחוד משפחות

אברה טס לאתיופיה כדי להתחתן כחוק עם אשתו ב-2012, והוא הגיע לבקר שוב את משפחתו ב-2013. לאחר מכן הגיש בקשה להליך איחוד משפחות מתוקף נישואין אל סניף משרד הפנים בחולון. הבקשה סורבה. הסירוב של רשות האוכלוסין וההגירה התבסס על שני נימוקים: הראשון היה שאין די הוכחות ל"אמיתותם" של הנישואין. השני היה שטרם כניסתו של אברה לישראל, הוא חתם על טופס שבו הצהיר מפורשות כי הוא רווק ואין לו ילדים.

הכי חשוך לפני עלות השחר

אברה הגיש ערעור למשרדי רשות ההגירה והאוכלוסין בירושלים, אך נדחה שוב. הרשות חזרה על טענתה שהוא ואמו חתמו שניהם לפני הגירתו על מסמך המצהיר כי הוא איננו נשוי ואין לו ילדים, ושלמרות הנישואין, עדיין לא היו די ראיות למערכת היחסים שלו עם אשתו.

אברה הגיש מיד ערר על ההחלטה לבית הדין לערעורים. הוא אכן לא היה נשוי במהלך הליך ההגירה שלו, והוא הודה שחתם על מסמך המאשר את רווקותו, אבל טען שמעולם לא הצהיר כי אין לו ילדים. הערר נדחה, לאחר שבית הדין קבע כי אין ראיות מספיקות למערכת יחסים מתמשכת בין אברה לאשתו.

בית הדין לערעורים השאיר לו מקום להוכיח את האבהות על בתו באמצעות בדיקת רקמות, ולספק הוכחה נוספת לכך ששמר על קשר עם אשתו בזמן שחי בישראל. אברה הגיש מיד בקשה לבית הדין לענייני משפחה, לבחון את ממצאי בדיקת האבהות. בית הדין קבע כי אברה הוא אכן אביה הביולוגי של בתו.

סוף טוב

לאחר קבלת הפסיקה, הגיש אברה בקשה נוספת למשרד הפנים, שיאשר את כניסתן של אשתו ובתו לישראל. הבקשה לוותה בהוכחה נוספת לכך ששמר על קשר קבוע ויציב עם השתיים בזמן שחי בישראל. לבסוף, אחרי ארבע שנים של הליכים משפטיים וכמעט עשור מאז שהיגר לישראל, ניתן סוף סוף אישור הכניסה המיוחל. בדצמבר 2016 נכנסו אשתו ובתו – שכבר היתה בת 12 – לישראל, בכפוף להליך הענקת מעמד בישראל לבני-זוג זרים של אזרחים ישראלים (איחוד משפחות), וכעת הם חיים יחד בדירה צנועה בבת ים.

סיפורו של אברה הוא ממש לא סיפור ייחודי בדברי ימי העלייה מאתיופיה. רבים מיהודי אתיופיה עדיין נאבקים להתאחד עם בני משפחותיהם ויקיריהם שנותרו מאחור.

פנו אלינו

אם יש לכם שאלות בנושא הגירה לישראל או בעיות בעלייה לישראל, אנא פנו אלינו במשרד עורכי הדין.

 :  :

03-3724722

055-9781688

office@lawoffice.org.il